כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר... (סעיף ב)
הזכות לשוויון משמעה שוויוניות החוק ושוויון באכיפתו, ללא הבדלי גזע, מין, שפה, לאום, דת, השקפה פוליטית ואידאולוגיה. חשוב לציין כי לעיתים ישנם הבדלים בין בני האדם שמצדיקים אכיפה שונה כלפי אותם אנשים (קרוי: הבחנה מותרת).
מדינות דמוקרטיות מממשות את הזכות לשיווין בשני כלים עיקריים:
בחקיקה – חוקי המדינה יקבעו יחס זהה ושווה לכל אדם, ללא משוא פנים, כך שלא תהיה העדפה או פגיעה של החוק באדם או קבוצה כלשהי בשל גורמים שאינם רלבנטיים, כמו גזע, מין, דת, השקפה פוליטית או אידאולוגיה.
באכיפת החוק – מכוח החוק יאכפו רשויות השלטון את דברי החקיקה שבהם מעוגן השוויון. באופן זה נבטיח כי השוויון ימומש הלכה למעשה, כלומר: בעת מגע בין האדם לרשויות השלטון יעניקו הרשויות לכל אדם יחס שוויוני.